דיבור עצמי.
מהו הדיבור העצמי? הדיבור הפנימי מתרחש כאשר אנחנו מדברים לעצמנו.
הדיבור הפנימי העצמי מאפשר לנו להתכוונן ולהתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
הדיבור העצמי מאפשר לנו לאחר שהתכווננו והתחברנו לזהותנו האמיתית, לפרש באופן ברור יותר, שפוי יותר את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
הדיבור העצמי נועד לשם המודעות העצמית.
הדיבור העצמי מאפשר לנו את המודעות העצמית, והוא נעשה לשם החקירה, הלמידה וההתפתחות האישית והחברתית.
החקירה, הלמידה וההתפתחות, נועדה בעיקרה לאפשר לנו להבין את עצמנו באופן ברור יותר, במגוון רחב של נושאים, שהעיקריים מביניהם הם, איך להפעיל את הגוף הפיזי שלנו, ואיך להזין ולתחזק אותו באורח החיים היום יומי שלנו, מה שמאפשר לנו להיות אחראיים לעצמנו ולמעשינו, ולנהל את עצמנו וחיינו באופן השפוי והבריא.
למה זה כל כך חשוב? כי ברגע שאנחנו מרגישים, חושבים ומדמיינים, ואם המעשה נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע, שאנחנו מדברים, פונים, מתקשרים, מתפללים, לכל מיני גורמים ישויות, כמו: לאלוהים, לשטן, למלאכים, לשדים, לפיות, לישוע, למוחמד, לבודהה, לחייזרים, לצדיקים, או לכול דמות או ישות דמיונית אחרת, אנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית, ומהמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, ונכנסים לעולם האשליות.
למה? כי התרגום ליכולות האישיות ולחיים שלנו שגוי.
למה? כיוון שמצב זה יוצר בנו קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול אישיות, כי אנחנו צריכים לדבר אך ורק לעצמנו.
הקונפליקט התודעתי, הניגוד התודעתי, גורם לכך שאנחנו יוצרים בתודעתנו דמויות דמיוניות, שלא קיימות במציאות האמיתית, ושאליהן אנחנו מדברים, מתקשרים, פונים, מתפללים, מה שלא נכון ולא בריא לעשות.
כתוצאה מכך שאנחנו לא מדברים לעצמנו, אנחנו לא מתרגמים באופן האמיתי את עצמנו, מה שגורם לכך שאנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית, ולכך יש השפעה בריאותית על הפעלת הגוף הפיזי שלנו.
אנשים שטוענים שהם שומעים קולות או שהקולות שהם שומעים מדברים אליהם, והם מקבלים מסרים כדי לעשות או לבצע מעשה מסוים, ויש שנעזרים באותן ישויות, חשוב להבין שהם פשוט מדמיינים.
כלומר, הם מדברים, מבצעים, שולחים מסרים, ואף נעזרים באותן דמויות דמיוניות, אך הם אינם מודעים לכך שהם עושים זאת עם עצמם בלבד, ולכן חשוב להעלות את התופעה למודע, וזאת כדי לדעת מה ואיך לתקן.
התיקון, השינוי האישיותי יתבצע כאשר נזהה, נבין ונהיה מודעים לכך, ואז נתחיל לדבר לעצמנו, ואז כול הקונפליקט, הניגוד, הפיצול, ייעלמו להן.
מסקנה: הדיבור הפנימי מאפשר לנו את המודעות העצמית ובכך להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית מה שמנטרל את הקונפליקט הפנימי הקיים בנו.
סיכום: כל ניסיון, לדבר, לתקשר, לפנות, להתפלל, לישויות דמיוניות שהן אינן אמיתיות, יגרום המצב לניתוק מהאני העצמי, מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים לעולם הדמיון, לכן חשוב להקפיד שהדיבור יכוון כלפינו, ולהיות מודעים לכך שאנחנו מדברים לעצמנו ועם עצמנו.
המסר במאמר: הדיבור הפנימי מאפשר לנו את המודעות העצמית ובכך לבצע את התיקון, את השינוי האישיותי ולהתחבר למי שאנחנו באמת.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות שגורמים לנו למצבי הזיה, כשהדיבור הפנימי מאפשר לנו לנטרל את הדמויות שהן לא האני שלנו.
זכרו שלרגשות הפנימיים החיוביים והשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי לנו.
מהו הדיבור העצמי? הדיבור הפנימי מתרחש כאשר אנחנו מדברים לעצמנו.
הדיבור הפנימי העצמי מאפשר לנו להתכוונן ולהתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
הדיבור העצמי מאפשר לנו לאחר שהתכווננו והתחברנו לזהותנו האמיתית, לפרש באופן ברור יותר, שפוי יותר את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
הדיבור העצמי נועד לשם המודעות העצמית.
הדיבור העצמי מאפשר לנו את המודעות העצמית, והוא נעשה לשם החקירה, הלמידה וההתפתחות האישית והחברתית.
החקירה, הלמידה וההתפתחות, נועדה בעיקרה לאפשר לנו להבין את עצמנו באופן ברור יותר, במגוון רחב של נושאים, שהעיקריים מביניהם הם, איך להפעיל את הגוף הפיזי שלנו, ואיך להזין ולתחזק אותו באורח החיים היום יומי שלנו, מה שמאפשר לנו להיות אחראיים לעצמנו ולמעשינו, ולנהל את עצמנו וחיינו באופן השפוי והבריא.
למה זה כל כך חשוב? כי ברגע שאנחנו מרגישים, חושבים ומדמיינים, ואם המעשה נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע, שאנחנו מדברים, פונים, מתקשרים, מתפללים, לכל מיני גורמים ישויות, כמו: לאלוהים, לשטן, למלאכים, לשדים, לפיות, לישוע, למוחמד, לבודהה, לחייזרים, לצדיקים, או לכול דמות או ישות דמיונית אחרת, אנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית, ומהמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, ונכנסים לעולם האשליות.
למה? כי התרגום ליכולות האישיות ולחיים שלנו שגוי.
למה? כיוון שמצב זה יוצר בנו קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול אישיות, כי אנחנו צריכים לדבר אך ורק לעצמנו.
הקונפליקט התודעתי, הניגוד התודעתי, גורם לכך שאנחנו יוצרים בתודעתנו דמויות דמיוניות, שלא קיימות במציאות האמיתית, ושאליהן אנחנו מדברים, מתקשרים, פונים, מתפללים, מה שלא נכון ולא בריא לעשות.
כתוצאה מכך שאנחנו לא מדברים לעצמנו, אנחנו לא מתרגמים באופן האמיתי את עצמנו, מה שגורם לכך שאנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית, ולכך יש השפעה בריאותית על הפעלת הגוף הפיזי שלנו.
אנשים שטוענים שהם שומעים קולות או שהקולות שהם שומעים מדברים אליהם, והם מקבלים מסרים כדי לעשות או לבצע מעשה מסוים, ויש שנעזרים באותן ישויות, חשוב להבין שהם פשוט מדמיינים.
כלומר, הם מדברים, מבצעים, שולחים מסרים, ואף נעזרים באותן דמויות דמיוניות, אך הם אינם מודעים לכך שהם עושים זאת עם עצמם בלבד, ולכן חשוב להעלות את התופעה למודע, וזאת כדי לדעת מה ואיך לתקן.
התיקון, השינוי האישיותי יתבצע כאשר נזהה, נבין ונהיה מודעים לכך, ואז נתחיל לדבר לעצמנו, ואז כול הקונפליקט, הניגוד, הפיצול, ייעלמו להן.
מסקנה: הדיבור הפנימי מאפשר לנו את המודעות העצמית ובכך להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית מה שמנטרל את הקונפליקט הפנימי הקיים בנו.
סיכום: כל ניסיון, לדבר, לתקשר, לפנות, להתפלל, לישויות דמיוניות שהן אינן אמיתיות, יגרום המצב לניתוק מהאני העצמי, מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים לעולם הדמיון, לכן חשוב להקפיד שהדיבור יכוון כלפינו, ולהיות מודעים לכך שאנחנו מדברים לעצמנו ועם עצמנו.
המסר במאמר: הדיבור הפנימי מאפשר לנו את המודעות העצמית ובכך לבצע את התיקון, את השינוי האישיותי ולהתחבר למי שאנחנו באמת.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות שגורמים לנו למצבי הזיה, כשהדיבור הפנימי מאפשר לנו לנטרל את הדמויות שהן לא האני שלנו.
זכרו שלרגשות הפנימיים החיוביים והשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי לנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה