קיין והבל.
למה רצח קיין את אחיו הבל? סיפור קיין והבל המסופר בתחילתו של ספר בראשית פרק ד, הוא סיפור על קנאה ורצח בין אח לאחיו.
בסיפור זה קיין רצח את הבל אחיו, ולדעת הפרשנים משום קנאתו אליו, בכך שמנחתו של הבל לאלוהים נענתה שלא כמנחתו של קיין עצמו.
שני אחים שנולדו לאותם הורים יוצאים לאוויר העולם והם כל כך שונים, למה?
גם אז וגם כיום אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו וחיים את חיינו באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים במינונים ובעוצמות שונות.
כאשר אנחנו מייצרים ומפעילים את כול סוגי הרגשות הפנימיים שבנו שהם אינם יציבים, האישיות משתנה, התנהגותנו משתנה אנחנו משתנים.
הרגשות הפנימיים שבנו, החיוביים והשליליים גורמים להזיות, והם מלווים במחשבות שווא ודמיון שיוצרים את מגוון בעיות האישיות.
התנהגות רגועה מאפשרת לנו שלא לייצר ולהפעיל את הרגשות הפנימיים שבנו, ולכן אנחנו לא משתנים, ובכך הגוף שלנו פועל ומתפקד באופן שהוא מאוזן ויציב, כלומר כאשר אנחנו רגועים הגוף הפיזי שלנו מכוון.
כאשר הגוף פועל ומתפקד באופן מכוון מתאפשרת לנו השפיות, הבהירות, במסקנות שאליהן אנחנו מגיעים, לאחר עיבוד הנתונים שאנחנו עושים.
כלומר, כאשר אנחנו שפויים היכולת שלנו לפרש ולהבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשה לנו באופן ברור יותר.
לכן, רק כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? ישנם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד, וישנם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, צער, עצב ועוד.
אם זוג הורים התנהגותם היא רגשית, אמוציונלית שמשתנה בהתאם לכול סוג רגש, הם יביאו לעולם ילדים שהתנהגותם תהיה רגשית, אמוציונלית והם ישתנו בהתאם לכול סוג רגש.
איך רצוי להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו? חשוב להבין שכאשר אנחנו מייצרים את הרגשות אנחנו היחידים שמרגישים אותם, אבל ההזיה שברגשות גורמת לנו לייחס, להשליך, את הרגשות הפנימיים שבנו שהם אישיים, אינדיבידואלים, כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו או דמיוניים, וזה מה שמבלבל אותנו וגורם לנו לפרוש שגוי לזהותנו ולמציאות, ולכן ההתנהגות הסהרורית משקפת זאת.
מה הקשר לקיין והבל? קיין והבל נולדו להורים שחיו על פי רגשותיהם האישיים, האינדיבידואלים, ולכן הם הביאו לעולם ילדים שלמדו וחיקו מהוריהם איך לחיות על פי הרגשות.
קיין שנחשב כרע רצח את הבל שנחשב לטוב.
קיין קינא באחיו מתוך הרגשה ומחשבה שגרמה לו לדמיין שאלוהים העדיף את הבל.
קיין פחד ולכן הוא חשב ודמיין שאביו מעדיף את הבל על פניו.
קיין הרגיש דחוי ושהוא אינו רצוי.
כול אותם הרגשות שהרגיש קיין ועוד לא היה להם כול קשר להבל, אלא שקיין ייחס, השליך, את מה שהוא מרגיש בתוכו, בגופו כלפי הבל, ולכן הבל הפך להיות הקורבן לדמיונותיו של קיין.
לכן קיין חשב שהבל אשם בכול, ולכן קיין רצח את אחיו הבל.
כאשר בן אנוש רוצח הוא עושה זאת מתוך פחד שמייצר את הרוע.
הגוף הפיזי הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
הפחד שמרגיש בן האנוש גורם לו לרצות ליצור מציאות אחרת, שונה, שבה לא יהיה קיים אותו בן האנוש שכביכול הוא פוחד ממנו.
חשוב להבין שמי שפוחד בעצם פוחד אך ורק מעצמו, כי הרגש נמצא בו בלבד, אך את הפחד שבו הוא מיחס, משליך, כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים, שהם בעצם הופכים להיות הקורבנות לרגשותיו, למחשבותיו, ולדמיונותיו של האיש המרגיש רדוף בעקבות רגשותיו.
לכן, זו הסיבה העיקרית לרציחתו של קיין את אחיו הבל, רגשות.
כאשר זוג הורים חיים על פי הרגשות, הם גם יוצרים מציאות במשפחה שיש בה העדפות רגשיות בין הילדים שלהם, שגורמת לתחרות, ליריבות, לשנאה, לרוע בין הילדים.
מערכת יחסים רגשית במשפחה יוצרת מציאות שבה כולם הם קורבנות של עצמם, והאחרים הופכים להיות האובייקטים לתסכולם, מציאות שבלתי אפשרית לחיות בה אשר גורמת סבל לכולם.
אם זוג הורים התנהגותם היא רגועה ורציונלית, הם יביאו לעולם ילדים שהתנהגותם תהיה רגועה ורציונלית, אבל בעיקר בריאים יותר.
מסקנה: קיין נחשב לרע כי הוא היה שקוע בעיקר ברגשות השליליים, ואילו הבל נחשב לטוב כי הוא היה שקוע בעיקר ברגשות החיוביים.
קיין שנחשב לרע כי הוא היה שקוע בתוך מגוון הרגשות השליליים קינא ושנא כביכול את אחיו הבל.
לכן קיין רצה ליצור מציאות אחרת, שונה, שבה לא יהיה קיים הבל אחיו, ולכן הוא הפך אותו לקורבן ורצח אותו.
כלומר הבל היה האובייקט שעליו השליך קיין את הרוע הקיים בו, והוא הפך להיות הקורבן לרגשותיו של קיין.
הבל הפך להיות הקורבן להזיותיו הרגשיות שבהם היה נתון קיין.
הורים שחיים על פי הרגשות יביאו ילדים שחיים על פי הרגשות, ולכן הם יתנהגו וישתנו בהתאם לרגשותיהם הלא יציבים.
כאשר זוג הורים הם רגועים, כלומר שהם אינם מייצרים רגשות, הם מחוברים לעצמם, לזהותם האמיתית, ולכן הם יביאו לעולם ילדים רגועים שהם מחוברים לעצמם ולזהותם האמיתית.
כאשר ההורים רגועים והילדים רגועים, כי הילדים מחקים את התנהגות הוריהם, אז סיפור קיין והבל לא יכול היה להתרחש.
כאשר ההורים רגועים אז אין העדפות רגשיות כלפי הילדים, וכשאין העדפות רגשיות כלפי ובין הילדים הם רגועים, ואז המשפחה כולה חייה ברוגע וללא סבל, אבל בעיקר באופן הבריא.
כלומר, קיין וגם הבל הם תוצר של הורים רגישים, אמוציונליים, שנפלו קורבנות להורים לא רגועים.
סיכום: כשאנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לזהותנו האמיתית, ואז אנחנו לא אנשים טובים ואנחנו גם לא אנשים רעים, ולכן אנחנו לא נשנא, ולכן אנחנו גם לא נרצח.
הרגשות הפנימיים שבנו שכוללים בתוכם את הרגשות החיוביים והשליליים, יוצרים בנו קונפליקט, ניגוד תודעתי.
המסר במאמר: בשלב זה בהתפתחותנו שכולל גם את התקופה שבה חיו האחים קיין והבל, של תהליך חקירה, למידה, קיימים בנו הרגשות החיוביים והשליליים, שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה כאשר נירגע מהרגשות, כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, אירוע כמו שקרה בין האחים קיין והבל לא יוכל להתרחש בחיינו.
למה רצח קיין את אחיו הבל? סיפור קיין והבל המסופר בתחילתו של ספר בראשית פרק ד, הוא סיפור על קנאה ורצח בין אח לאחיו.
בסיפור זה קיין רצח את הבל אחיו, ולדעת הפרשנים משום קנאתו אליו, בכך שמנחתו של הבל לאלוהים נענתה שלא כמנחתו של קיין עצמו.
שני אחים שנולדו לאותם הורים יוצאים לאוויר העולם והם כל כך שונים, למה?
גם אז וגם כיום אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו וחיים את חיינו באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים במינונים ובעוצמות שונות.
כאשר אנחנו מייצרים ומפעילים את כול סוגי הרגשות הפנימיים שבנו שהם אינם יציבים, האישיות משתנה, התנהגותנו משתנה אנחנו משתנים.
הרגשות הפנימיים שבנו, החיוביים והשליליים גורמים להזיות, והם מלווים במחשבות שווא ודמיון שיוצרים את מגוון בעיות האישיות.
התנהגות רגועה מאפשרת לנו שלא לייצר ולהפעיל את הרגשות הפנימיים שבנו, ולכן אנחנו לא משתנים, ובכך הגוף שלנו פועל ומתפקד באופן שהוא מאוזן ויציב, כלומר כאשר אנחנו רגועים הגוף הפיזי שלנו מכוון.
כאשר הגוף פועל ומתפקד באופן מכוון מתאפשרת לנו השפיות, הבהירות, במסקנות שאליהן אנחנו מגיעים, לאחר עיבוד הנתונים שאנחנו עושים.
כלומר, כאשר אנחנו שפויים היכולת שלנו לפרש ולהבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשה לנו באופן ברור יותר.
לכן, רק כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? ישנם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד, וישנם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, צער, עצב ועוד.
אם זוג הורים התנהגותם היא רגשית, אמוציונלית שמשתנה בהתאם לכול סוג רגש, הם יביאו לעולם ילדים שהתנהגותם תהיה רגשית, אמוציונלית והם ישתנו בהתאם לכול סוג רגש.
איך רצוי להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו? חשוב להבין שכאשר אנחנו מייצרים את הרגשות אנחנו היחידים שמרגישים אותם, אבל ההזיה שברגשות גורמת לנו לייחס, להשליך, את הרגשות הפנימיים שבנו שהם אישיים, אינדיבידואלים, כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו או דמיוניים, וזה מה שמבלבל אותנו וגורם לנו לפרוש שגוי לזהותנו ולמציאות, ולכן ההתנהגות הסהרורית משקפת זאת.
מה הקשר לקיין והבל? קיין והבל נולדו להורים שחיו על פי רגשותיהם האישיים, האינדיבידואלים, ולכן הם הביאו לעולם ילדים שלמדו וחיקו מהוריהם איך לחיות על פי הרגשות.
קיין שנחשב כרע רצח את הבל שנחשב לטוב.
קיין קינא באחיו מתוך הרגשה ומחשבה שגרמה לו לדמיין שאלוהים העדיף את הבל.
קיין פחד ולכן הוא חשב ודמיין שאביו מעדיף את הבל על פניו.
קיין הרגיש דחוי ושהוא אינו רצוי.
כול אותם הרגשות שהרגיש קיין ועוד לא היה להם כול קשר להבל, אלא שקיין ייחס, השליך, את מה שהוא מרגיש בתוכו, בגופו כלפי הבל, ולכן הבל הפך להיות הקורבן לדמיונותיו של קיין.
לכן קיין חשב שהבל אשם בכול, ולכן קיין רצח את אחיו הבל.
כאשר בן אנוש רוצח הוא עושה זאת מתוך פחד שמייצר את הרוע.
הגוף הפיזי הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
הפחד שמרגיש בן האנוש גורם לו לרצות ליצור מציאות אחרת, שונה, שבה לא יהיה קיים אותו בן האנוש שכביכול הוא פוחד ממנו.
חשוב להבין שמי שפוחד בעצם פוחד אך ורק מעצמו, כי הרגש נמצא בו בלבד, אך את הפחד שבו הוא מיחס, משליך, כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים, שהם בעצם הופכים להיות הקורבנות לרגשותיו, למחשבותיו, ולדמיונותיו של האיש המרגיש רדוף בעקבות רגשותיו.
לכן, זו הסיבה העיקרית לרציחתו של קיין את אחיו הבל, רגשות.
כאשר זוג הורים חיים על פי הרגשות, הם גם יוצרים מציאות במשפחה שיש בה העדפות רגשיות בין הילדים שלהם, שגורמת לתחרות, ליריבות, לשנאה, לרוע בין הילדים.
מערכת יחסים רגשית במשפחה יוצרת מציאות שבה כולם הם קורבנות של עצמם, והאחרים הופכים להיות האובייקטים לתסכולם, מציאות שבלתי אפשרית לחיות בה אשר גורמת סבל לכולם.
אם זוג הורים התנהגותם היא רגועה ורציונלית, הם יביאו לעולם ילדים שהתנהגותם תהיה רגועה ורציונלית, אבל בעיקר בריאים יותר.
מסקנה: קיין נחשב לרע כי הוא היה שקוע בעיקר ברגשות השליליים, ואילו הבל נחשב לטוב כי הוא היה שקוע בעיקר ברגשות החיוביים.
קיין שנחשב לרע כי הוא היה שקוע בתוך מגוון הרגשות השליליים קינא ושנא כביכול את אחיו הבל.
לכן קיין רצה ליצור מציאות אחרת, שונה, שבה לא יהיה קיים הבל אחיו, ולכן הוא הפך אותו לקורבן ורצח אותו.
כלומר הבל היה האובייקט שעליו השליך קיין את הרוע הקיים בו, והוא הפך להיות הקורבן לרגשותיו של קיין.
הבל הפך להיות הקורבן להזיותיו הרגשיות שבהם היה נתון קיין.
הורים שחיים על פי הרגשות יביאו ילדים שחיים על פי הרגשות, ולכן הם יתנהגו וישתנו בהתאם לרגשותיהם הלא יציבים.
כאשר זוג הורים הם רגועים, כלומר שהם אינם מייצרים רגשות, הם מחוברים לעצמם, לזהותם האמיתית, ולכן הם יביאו לעולם ילדים רגועים שהם מחוברים לעצמם ולזהותם האמיתית.
כאשר ההורים רגועים והילדים רגועים, כי הילדים מחקים את התנהגות הוריהם, אז סיפור קיין והבל לא יכול היה להתרחש.
כאשר ההורים רגועים אז אין העדפות רגשיות כלפי הילדים, וכשאין העדפות רגשיות כלפי ובין הילדים הם רגועים, ואז המשפחה כולה חייה ברוגע וללא סבל, אבל בעיקר באופן הבריא.
כלומר, קיין וגם הבל הם תוצר של הורים רגישים, אמוציונליים, שנפלו קורבנות להורים לא רגועים.
סיכום: כשאנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לזהותנו האמיתית, ואז אנחנו לא אנשים טובים ואנחנו גם לא אנשים רעים, ולכן אנחנו לא נשנא, ולכן אנחנו גם לא נרצח.
הרגשות הפנימיים שבנו שכוללים בתוכם את הרגשות החיוביים והשליליים, יוצרים בנו קונפליקט, ניגוד תודעתי.
המסר במאמר: בשלב זה בהתפתחותנו שכולל גם את התקופה שבה חיו האחים קיין והבל, של תהליך חקירה, למידה, קיימים בנו הרגשות החיוביים והשליליים, שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה כאשר נירגע מהרגשות, כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, אירוע כמו שקרה בין האחים קיין והבל לא יוכל להתרחש בחיינו.
